פיאט (Fabrica Italiana Automobili Torino) – תאגיד רכב איטלקי גדול ביותר. מוציא רכבים קלים, רכבי ספורט, משאיות, ציוד חקלאי ותעשייתי שונה. לתאגיד שייכים גם מפעלים לייצור מוצרי חלל-אוויר. הסניף הראשי נמצא בטורינו.

 

ג'ובאני אניאלי (Giovanni Agnelli) – האב-מייסד של ענק הרכב האיטלקי.

החברה נוסדה בשנת 1899 על-ידי חבקרת משקיעים, שביניהם היה ג'ובאניו אניאלי (Giovanni Agnelli), והחלה בהרכבת רכבים ברשיון של Renault עם מנועי De Dion. אניאלי מיד הכניס לארגון הייצור את רעיונותיו לשיתוף בין היזמים והפועלים. בשנת 1903 באיטליה בוטלו המסים על פלדת ייבוא, מה שהביא להרחבת ייצור מהירה: הופיעו מוניות קלות ומקוריות, משאיות ואוטובוסים, החל הייצור של מנועים למטוסים ואניות.

 רכבי פיאט, המיועדות לקונים מובחרים, רכשו פופולאריות יציבה לא רק בשוק האיטלקי אלא בשוק העולמי ככלל. באותו הזמן המותג פיאט קיבל הכרה גם במרוצי מכוניות היכן שניצח שווה בשווה עם חברות מפורסמות כגון Lancia, Storero, Miller ו-Nazzaro.

 במהרה ג'ובאני אניאלי הגיע למסקנה שכדאי לעבור מייצור מוגבל לייצור תעשייתי ובשנת 1912 פתח ייצור סדרתי של רכבים תחת השם המסחרי פיאט. הוא היה אחד מהראשונים שהבינו שלכל יצרן רכב חייב להיות סגנון משלו, שלפתח אותו צריך צייר-מעצב.

 

הפרי הראשון של ההשקפה הזו הייתה ה-Tipo Zero משנת 1912. סגנון המכונית לא בלט במקוריות ודמה לדגמי חברות אחרות. כדי לתת ל"פני" המכונית אישיות אניאלי הכריח את האמנים שלו לפתח שש עיצובי מאייד שונים. פיאט ו-Alfa Romeo היו הראשונים שהחלו להזמין חלקים חיצוניים אצל אמנים כמו לוקאטי וטורטה (Locati & Toretta), ולאחר מכן אצל זגאטו ומשרד טורינג (Touring).

 

 

פיאט ארגן מהר מאוד את ייצור וייצוא מוצריו לחו"ל. דוגמה לכך יכול להיות המפעל Poughkeepsie בארה"ב שהתחילו בעבודתו בשנת 1909.

גישה שכזו שיקפה בדיוק את ראייתו של ג'ובאני אניאלי שכבר תכנן פיתוח אמצעים לשיפור השליטה על מנגנון הייצור.

הפרויקט נוסד על אסטרטגיה מסוימת: לעשות מכונית המכוונת לא רק ליחידים אלא המונית באמת. מטרה זו הושגה בעזרת עקרונות חדשים לגמרי של ארגון תעשייתי של הייצור, המבוסס על פס ייצור בסגנון סדרתי.

 

מלחמת העולם הראשונה הוציאה את פיאט לראשות יצרני הרכב האיטלקיות. בתחילת שנות ה-20 פיאט כבר הופכת לחברה הגדולה ביותר באיטליה. לכך עזר רבות גם המנהל המוכשר של החברה וויטוריו וואלטה. אך בשנים 1919-1920 החברה ואניאלי עצמו נאלצו לעבור גל של שביתות גדולות, שנלוו בהשתלטות על מפעלים ושטחי עבודה. מנהיגי העובדים המורדים היו הקומוניסטים אנטוניו גראמשי ופאלמירו טוליאטי. הייצור רשמית הופסק. אחרי פריצת מוסוליני לשלטון  אניאלי חוזר להנהלה. בשנת 1927 להנהגת פיאט נוצר ההולדינג IFI, בו עד היום משחקת משפחת אניאלי תפקיד חשוב.

 

בשנת 1932 התרחשה ההשקה של דגם Balilla, כעבוד זמן קצר יוצרו 113,000  רכבים שכאלו.

 

 

פיאט Topolino (הוא גם פיאט 500) הפך בזמנו לקטן מבין המכוניות הסדרתיות.

בשנת 1936 מופיע ה-Topolino, או ה-פיאט 500 – מכונית דו-מושבית בעלת מנוע עם נפח 569 סמ"ק, המכונית הקטנה בעולם שיוצרה בייצור המוני. בהתחלה תוכננו הצורה ונפח החלק החיצוני ורק לאחר מכן המהנדס דאנטה ג'אקוזה (Dante Giacosa) התחיל לחשוב על מערכת מיקום מתחת לו כל הקשרים ואביזרי השלדה עם גלגלים מובילים אחוריים, בבנייה שלהם בצורת מסגרת קצרה וקלה עם חורים במשטחים להנמכת המשקל. המכונית המפורסמת הזו, משנת 1936 עד ל-1955, נמכרה בכמות 519,00 יחידות. דגמים שונים של רכב זה יועדו בשביל למשוך אליהם תשומת לב באיטליה ובכך לגרום לעלייה כללית בייצור.

 

בזמן מלחמת העולם השנייה מפעלי פיאט נהרסו כליל והולאמו לאחר שחרור איטליה. למרות כל זאת, וויטוריו וואלטה המשיך להיות דה פאקטו מנהל החברה.

 

 

אחרי המלחמה כשהחל הפיצוץ התעשייתי, מהפסים החלו לצאת המוני רכבים חדשים: הסדאן הדו-דלתי פיאט 500, הרב-שימושיים פיאט 1100 B ו-פיאט 1100 D, ושנה אחרי גם פיאט 500C, 1100E ו-1500E.

 

 

 

בתחילת שנות ה-50 הוכנס לייצור ה-פיאט 1400, רכב עם חלק חיצוני נושא שהחל משנת 1953 היה המכונית האיטלקית הראשונה שהוצעה גם בגרסת דיזל. באותה שנה ב-Mirafiori הוציאו סדאן 1100.103 והרב-שימושי 103 TV. אחרי חצי עשור ה-Seicentos וה-Cinquecentos ישנו את פני איטליה, בהפכם את המכונית נגישה לכל אחד. מיוצרים בסדר גודל של מיליונים, הרכבים הללו הציגו את האיטלקים לשאר העולם והפכו לסמל הפלא הכלכלי, המגולם בשינוי התעשייתי של המדינה.

 

 

ה-פיאט 1100/103 ביחד עם ה-פיאט 500 נתן כיוון בפיתוח החברה, שעד עכשיו נותנת העדפה לרכבים עירוניים קומפאקטיים.

בתחילת שנות ה-60 החברה שוב מתפרטת. בראש התאגיד נעמדים הנכדים של ג'. אניאלי הבכיר, אומברטו וג'ובאני הצעיר, בהוספם רווחים חדשים לארגון הייצור.

הודות לאינטואיציה החוזה של ההנהלה, החברה הוציאה את המכונית פיאט 850 בעלת הנפח הקטן, שיוצר בכמות של 3 מיליון יחידות.

בשנת 1966 ג'ובאני אניאלי, נכדו של המייסד הפך ליושב הראש של הברה ויזם מספר פרויקטים, שחיזקו את מעמדה של החברה בשוק העולמי.

 

בשנת 1969 ל-פיאט נכנסת חברת "לאנצ'ה" באותו הזמן, במקביל להופעת רכבים חדשים, החל מה-Dino וכלה בסדרות 130, 126 ו-127, פיאט בנתה מפעלים לייצור רכב באיטליה הדרומית, פולין וברזיליה, ופרשה בעולם את ייצור הרכב האיטלקי, כולל גם את הניסיון, שהתקבל אחרי רכישת מותגים מפורסמים כמו Autobianchi ו-Lancia.

 

 

במשך התקופה, הכוללת בעצמה את משבר הנפט של שנות ה-70, הדגש הושם על ייצור מוכן ותהליכי ייצור, מה שאפשר להגיע לרמה גבוהה יותר של מיכון ולהתחיל ייצור בעזרת אמצעי בניית רכבים יעילים יותר.

 

 

ייצור ה-Ritmo שהחל בנת 1978 הודות ל-"Robogate", מערכת מהפכנית של מיכון, הוציא את החברה לרמה חדשה של פיתוח. נקודת מפנה בהיסטוריית תאגיד הרכב פיאט הייתה שנת 1983, שבה הוצא בפעם הראשונה ה-Uno המפורסם, מכונית שהציעה מבחר רחב של חידושים: באלקטרוניקה, בשימוש חומרים חלופיים, במבנה המנוע וכו'.

 

 

בשנת 1980 בז'נבה הטצגה המכונית הקומפקטית פיאט Panda. ב-20 שנים של ייצור חברת פיאט הציע 60 גרסאות של רכב ה-Panda. הכמות הכוללת של הרכבים המיוצרים – 4 מיליון יחידות. למרות המראה הלא בולט במיוחד שלה, Panda נוצרה במשרד ItalDesign תחת הנהגתו של המאסטרו ג'.ג'וג'רו. היום רכב זה הוא אחד מהזולים במערב אירופה.

 

 

פיאט Uno הושק במרץ שנת 1983 בז'נבה. דווקא שורת הדגמים "מספר אחד" – Uno – נשארה הכי פופולארית בחצי האי האפניני במשך יותר מעשור. ה-פיאט Uno ירד מפס הייצור באיטליה במאי שנת 1995 והועבר לייצור למפעל הפולני פיאט-Polsca (FSM לשעבר) בעיר בלסקו-ביאלה, למחלקה הטורקית TOFAS-פיאט, וגם הסניף המצרי El Nasr, היכן שכלי רכב אלו מיוצרים עד היום. על פס הייצור האיטלקי את פיאט Uno החליף יורש – ה-פיאט Punto.

 

הפיאט הגדול בעל התמסורת המלאה Croma, שהוצג ליצרני הרכב האיטלקיים הראשיים בדצמבר שנת 1985, הטצ'בק עם דלת אחורית מדורגת, תא מטען גדול ומרווח, מה שנקרא "נפח שתיים וחצי", רכב זה תוכנן על מישור אחיד שנקרא אז "אירופאי-שיתופי" TIPO 4 שעליו התבססו גם ה-Lancia Thema, Saab 900 וה-Alfa Romeo 164. רכב ה-Croma החזיק מעמד על פס הייצור עד לשנת 1996 כשהביקוש אליה צנח סופית ו-פיאט החליט שרצוי להפסיק את הנכוחות בסיווג זה.

 

בשנת 1986 קבוצת פיאט רוכשת את Alfa Romeo והסניפים שלה, מחזקת על-ידי כך את עמדותיה בשוק העולמי. מדיניות החברה הרשתה במהירות להציג בשוק רכב חדש Alfa 164, שמצא תשובה בלבבות המעריצים המסורים של החברה האגדית. אחרי ה-Alfa 164 עקבה סדרת דגמים בהם ה-Alfa 156, שייצורו התחיל בשנת 1997, ושהפכה למכונית השנה.

 

ההטצ'בק החמש-דלתי Tipo הושק בינואר 1988, הסדאן הארבע דלתי התלת-נפחי בעל שש החלונות Tempra – בינואר שנת 1990. הרב-שימושיים החמש דלתיים Tempra Station Wagon והמסחרית Marengo – במאי 1990. רכבים אלו יוצרו על בסיס אחיד, אך עיצובם שונה מעט. על אותו בסיס טכנולוגי תאגיד פיאט הוציא דומים בגודל עך יקרים ומפוארים יותר דגמי הסיווגים C ו-D – Lancia Delta עם ה-Alfa Romeo 33 וה-Lancia Delta עם ה-Alfa 155.

 

 

במראהו ה-Tipo מזכיר את הלהיט הקודם – פיאט Uno – בהגדלה, אך התואר המכובד של מכונית שנת 1989 הגיע דווקא אליו. אך הכרה רחבה בשוק Tipo לא הצליח לקבל. באוקטובר 1995 שורת הדגמים Tipo ו-Tempra הוחלפה באיטליה למשפחת הדגמים Bravo/Brava ו-Marea.

 

Punto/Sporting – מכונית בעלת תמסורת קדמית מסוג קטן במיוחד (הטצ'בק בעל 3 ו-5 דלתות). המפורסם ביותר בסיווג, 17 דגמים בסיסיים (ביניהם גם קבריולה). ה-GT הוא הצורה החזקה ביותר. ההשקה התרחשה בסתיו 1999.

 

 

ה-פיאט Seicento הקטן משך רבים בכך שנסע בקלות בעיר המוצפת ברכבים ויכל לחנות בכל "חור", אפילו הכי קטן.

במרץ-אפריל שנת 1998 בטורינו מוצג ה-פיאט Seicento, מכונית מסיווג קטן במיוחד. כמו ה-Panda, מכונית זו שייכת לגודל אירופאי A. נוצרת בפולין, משומשת בשוק האירופאי. מיוצרים דגמים בסיסיים: Young, S, SX, Citymatic, Suite, Sporting וגם המכונית החשמלית Seicento Elettra.

הקופה הספורטיבי פיאט Coupe על בסיס ה-פיאט Bravo – אחד מהדגמים הזולים הביותר של הסוג הזה. ה-Coupe Turbo – הצורה בעלת העוצמה הגדולה ביותר עם תכונות דינאמיות גבוהות ומהירות מרבית של 205 קמ"ש, מתחרה ל-Mercedes-Benz CLK הקומפרסורי וה-Porsche Boxster. בפעם הראשונה הרכב הוצג בנובמבר שנת 1993. בקיץ שנת 200 בסלון הרכב בטורינו הוצגה החבילה Coupe 2.0 20V Turbo Plus עם מנוע בעל 2020 כ"ס וקופסת הילוכים שש-שלבית.

 

 

ה-פיאט Ulysse, מיניוואן עם מיקום מנוע רוחבי ותמסורת קדמית. מוצר בשיתוף Peugeot/Citroen ו-פיאט/Lancia. השקת המשפחה הנרחבת של הרב-שימושיות החד-נפחיות בעלות ה-7-8 מקומות עם המרווח המוגדל במסגרת הפרויקט המשותף U60 של חברת פיאט והתאגיד PSA התרחשה בינואר שנת 1994. ייצור כל הדגמים, המבוססים על בסיס משותף, נערך המפעל חדש NordSEVEL בצפון צרפת. בתחילת שנת 1996 בשוק הוצגו המשפחה של רכבי המשא והנוסעים-משא (U64) של מסחריות קטנות פיאט Scudo/Citroen Jumpy/Peugeot Expert, המאוחדים בחלק התנועתי ובחלקים חיצוניים עם המסחריות של משפחת U60.בסיס ה-U64 החליף את הרכב בעל הבסיס הקצר פיאט Talento.

 

 

בפעם הראשונה ה-פיאט Barchetta הוצגה באביב שנת 1995 בתערוכת הרכב בז'נבה והוכרה כקבריולה היפה של השנה. זהו קבריולה ספורטיבי בעל תמסורת קדמית- ספיידר עם גג פתוח או קשיח ניתן להסרה, מיוצר על בסיס ה-פיאט Punto, פיתוח משותף של חברת פיאט ומשרד העיצוב Pininfarina. בקיץ שנת 2000 בסלון הרכב בטורינו הוצגה חבילת ה"לוקס"  ה-Barchetta Riviera.

 

באוקטובר שנת 200 החברה הציגה את דגם מכונית הנוסעים-משא Doblo בסלון הרכב בפאריז. מכונית זו מוצגת כמו בביצוע לנוסעים כך גם למשא (Doblo Cargo).

 

באיטליה ה-Stilo נמכר החל מה-6 לאוקוטובר שנת 2002. הטצ'בק תלת-דלתי שבא להחליף את דגם ה-Bravo, מכוון למעריכי הנסיעה הפעילה. בתורו המכונית החמש-דלתית (המחליפה את פיאט Brava) – זוהי גרסה "משפחתית". ה-פיאט Stilo ייצא במשך שש-שבע שנים. נפח הייצור המתוכנן – 2.5 מיליון כלי רכב.

 

 

התאגיד קנה בהדרגה חברות שהתרוששו והיום תחת ה"גג" פיאט התאספו Ferrari, Lancia ו-Alfa Romeo. שייכים לו גם מספר מפעלי טרקטורים.